עמית גרון - נוף

נוף

גלריה קמרה אובסקורה, תל אביב

אוקטובר 1998

אדמה. צמחיה. שרידי מבנים. נוף.

נוף מרוקן, שאיננו טבעי, שאיננו פראי. נוף הזרוע כולו בשרידים של אלימות ושל אגרסיה, רווי בדידות עמוקה, מקפיא ומרגש בהוד העיזבון שבו. נוף אשר הכאוטיות שבו, מוסדרת ונשלטת ביד אידיאולוגית רמה.

תשעה תצלומים גדולים בשחור לבן מרכיבים את תערוכת היחיד הראשונה של עמית גרון, בוגר בצלאל משנת 1997, אשר סיים בימים אלו שנת התמחות חמישית. תשעה תצלומים גדולים, מוקפדים, מדויקים, המהווים תמצית של פרוייקט הגמר המורחב שלו.

חזות התערוכה, קלאסית. תצלומי נוף ישירים, לכאורה פשוטים, המצולמים בפורמט גדול, תוך שמירה על כללי התאורה, הקומפוזיציה והפרספקטיבה המוכרים מתולדות האמנות בכלל ומתולדות הצילום בפרט. תצלומים פרונטליים, חשופים, ועם זאת, בלתי נוקבים.

רק במבט ממושך יותר, מתגלים התצלומים כמורכבים אידיאולוגית ופרובוקטיבים מוסרית, כשנקודת ההיפוך, או הרתיחה, מתרחשת בחיבור שבין תכני התצלומים לחזותם.

כולם צולמו במהלך השנתיים האחרונות באתרים שונים ברחבי הארץ, שהיו בעבר או שמהווים עדיין שטחי אש ואימונים של צה"ל. שטחי אימונים ללוחמה בשטח בנוי, אשר רובם ממוקמים על ובתוך שאריות של כפרים ערביים שפונו. שננטשו בכורח. אולם, חרף הפונקציונאליות הברורה והנתונה של אתרי הצילום, ובניגוד לארציות הברוטאלית של נוכחותם, המבט המצלם שמפעיל גרון עליהם נותר מתפעם ומשתאה. מבט לירי הנישא אל עבר ולא מתנשא על. מבט רך, רומנטי, כמעט חושני.

גרון איננו היחיד או הראשון שצילם אתרים אלו ודומים להם ברחבי הארץ. עבודתם הצילומית של גלעד אופיר ושל רועי קופר, למשל, מצוייה קרוב מאוד מבחינת מיקום גיאוגרפי, אך במקום שונה לחלוטין מבחינת ההתיחסות למושאים הצילומיים עצמם. בעיקר, מעניינת ההשוואה לעבודתו של קופר, מי שהיה בשלב מסוים גם מנחה של גרון בבצלאל. הבדלי המבט שמפעילים גרון וקופר מגדירים למעשה את הפער בתפיסת המרחב הגיאוגרפי-תרבותי אותו הם מצלמים, ובהגדרתו. בנגוד לגרון, קופר אינו נושא מבטו מעלה אל עבר מושאי הצילום. תחת זאת, הוא מצלם מקרוב, תוחם וחוסם את מושאי התצלום מפני הנוף הרחב יותר שסביבם, כשאת מקום הליריות והרומנטיות תופסים הקור הניכור ובוטות הכאב. צעקתו הפוליטית של קופר עולה מן המבט הצילומי אותו הוא מפעיל, ממש כשם שזו של גרון נעדרת ממנו.

בעבודתו של גרון, נראה כי ההתפעלות הרגשית, החושית, הבלתי אמצעית, גוברת על הביקורתיות הפוליטית. גרון אינו יכול שלא להיות לירי, רומנטי, שבוי ביכולות האסתטיות של הכלי שבידו, של המבט המתווך דרכו הוא מכונן עצמו. אולם כאן, דווקא כאן, עולה ומתגבשת הפרוורטיות המפתיעה של מבט זה.

פרוורטיות שמקורה באותו חסר, באותו היעדר של תחושת אימה או זוועה, נוכח סמליות ברורה של אלימות, חורבן או מוות פוטנציאלי. פרוורטיות המהווה את נקודת ההיפוך, את נקודת הרתיחה, שכן היכולת להישיר מבט, להתפעל ולא להבהל, לזהות יופי ולא משמעות, טבועה בכולנו. מכוננת את כולנו.

עבודות נוספות מתוך פרוייקט זה יוצגו במקביל בגלרית המחלקה לצילום של בצלאל בין התאריכים 25.10.98 – 25.11.98

 

 

 

 
Amit Geron

View

Camera Obscura Gallery
Tel Aviv
 
Hebrew Text