חנה סהר

בינגו הנסיכה

גלריה קמרה אובסקורה, תל אביב

פברואר 1998

חוץ. לילה. תאורת רחוב ופנסי מכוניות בלבד. הרבה מכוניות חולפות כאן בשעות הלילה הנוקפות. פריים רוחב רודף פריים רוחב. פנים מחליפות פנים. אור זהוב-צהוב-כתום מבליח, מאיר דמויות, חושף אותן מתוך החשיכה. כבה ונעלם. זהו אור קיים, בלתי מכוון ובלתי מבוים. אור אשר נדרשת ערנות מסוג מסוים מאוד על מנת לראותו. על מנת לראות באמצעותו.

במהלך השנה האחרונה מצלמת חנה סהר, באורח עקבי, כמעט מידי לילה, דמויות והתרחשויות שונות באיזור הבורסה. גבול רמת גן תל אביב. איזור של מועדוני חשפנות זולים, מועדוני הימורים פשוטים, סוגים שונים של שרותי מין הניתנים תמורת תשלום. עוברי אורח, זונות, קוקסינלים, סרסורים, מהמרים, לקוחות קבועים ומשתנים ועוד. הבהובי אירועים, שברי מציאות, נקלטים במצלמתה תדיר. סרט צבעוני ברגישות גבוהה מאפשר לה לצלם באור קיים, ללא מבזק, ברמת ניידות, מיידיות ואף אינטימיות, מירביות. והתוצאה הצילומית המתהווה היא בעלת גרעיניות כבדה, מתפוררת, מפזרת. עוכרת. צבעוניות חמה, אופפת. גוני אדום צהוב כתום. הרבה שחור. מעט מאוד אפור.

במבט ראשון נראים התצלומים כמו חסרים דבר מה. הם אינם אינפורמטיבים, במובן השטוח של המילה. אינם מספקים תמונת מצב רחבה. אינם מספרים את הסיפור המתבקש, ה"סיפור המלא", זה העשיר בפרטים קורעי לב או באנקדוטות פיקנטיות, פרובוקטיביות מבחינה ויזואלית או תוכנית כאחד. תחת זאת, הם מאירים זווית, פרגמנט, מקטע מסוים, חלקי בלבד, מהוויה מרובדת, סבוכה, לעיתים קרובות פריכה. ברובם, אלו פורטרטים. בעיקר פנים, מעט גוף, הרבה עיניים. תצלומי דיוקן בהם סהר כמו מתקרבת מעבר לנדרש, כאילו תצלום התקריב שיראה את הפנים במלואן יגלה דבר מה נסתר אודותן. יחשוף איזו אמת אחרת, לא סחוטה ורוויה ומעוותת. כמעט כאילו מתקיים מימד עמוק יותר של יושר, ככל שהפרטים מתדלדלים. ולא כמעט. פה ושם משתרבב לתוך הפריים אלמנט אקסהביציוניסטי זה או אחר, בלתי נמנע ולמעשה בלתי חריג בתוקף נסיבות הצילום עצמן, אולם פרובוקציה אינה המטרה. המהלך העיקרי המתגבש בעבודתה הצילומית של סהר הוא הניסיון לאפיין דמויות מחוץ לתחום הסטריאוטיפ שלהן. ניסיון לא רק לתקשר עימן, אלא להישיר מבט, פנים אל פנים, ולקיים דיאלוג. בפשטות, בכנות ובישירות. לגרום להן לתקשר בחזרה. להגיב. להפתח. לא להתגונן, לא להלחם. ומדובר בניואנסים. בשריר פנים קפוץ יותר או פחות, בזווית פה שנמתחת ונרפית חליפות. בתנועת עיניים. באנרגיה.

ויחד עם זאת, סהר איננה מצלמת מתוך מודעות פוליטית מוגדרת, מוצהרת, המופעלת באופן חיצוני. מודעות שניתן לכמת במילים או לאמוד במעשים. היא מצלמת מתוך כאב, מתוך ריגוש, מתוך חיפוש אחר רגעי הזדהות חולפים, אמורפיים ומשתנים. מבטה אל ה"אחר" אינו היררכי או פטרנליסטי, לא משום שהוא נכון ומעודכן פוליטית, אלא משום שהוא נובע מהזדהות רגשית מנטלית. מהתחברות נפשית ברגע הצילום, אשר כמוה כתמונת ראי המתקיימת להרף עין, לשבריר שנייה. ורק לפעמים, לעיתים נדירות הרבה יותר, לפרק זמן ארוך יותר.

ניתן להקצין ולומר, כי הלכה למעשה, מצלמת סהר דמויות שונות, רבות, מגוונות ומשתנות, רק על מנת להתנקז ולייצר תמונת דיוקן פנימית שלה עצמה. אולם אף על פי כן, ואולי דווקא לכן, נוכחות דיוקנה העצמי בחלל התערוכה איננה מובנת מאליה. זוהי נוכחות מורכבת שניתן וצריך, לראות עיני, לקרוא בה אלמנט מכונן של תפישתה הצילומית כולה.

 

 

 
Hanna Sahar

Princess Bingo

Camera Obscura Gallery
Tel Aviv
 
Hebrew Text