מריה מרשל

Video Zone II

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

נובמבר 2004- פברואר 2004

עבודות הוידאו של מריה מרשל, ילידת בומביי החיה ופועלת בלונדון, צמחו במקורן מתוך מהלך כתיבת יומן והתבססו, לפחות בתחילת דרכה, על סרטי וידאו שצילמה במתחם הביתי ועל שילוב של אלמנטים ביוגראפיים ממשיים מתוך יומנה האישי באמצעות טכניקה של narrating voice over . כבר בעבודות מוקדמות אלו, בולט עיסוקה של מרשל בשאלות של תפישת חלל, מרחב וזמן, נושאים אשר המשיכו להופיע בעוצמה רעיונית וחזותית גוברת והולכת עם התפתחות עבודתה המאוחרת.
מרבית עבודותיה קצרות, תמציתיות ומדוייקות. הן מוצגות במבנה של לופ המאפשר צפייה רפטטיבית הפורשת, מגלה ובונה את רובדי המשמעות השונים והמרובים של כל אחת מן העבודות באמצעות משך הזמן הנצבר במסגרת מחזוריות הצפייה.
עבודותיה של מרשל מתייחסות למציאות תוך מתן ביטוי לתשוקות ולפחדים, וללא חשש מעיסוק בנושאים הממוקמים באזורי הטאבו החברתי. למרות שבמרכז עבודותיה מופיעים לעיתים קרובות שני בניה, העבודות אינן נושאות אופי ביוגראפי של ממש. הן נוגעות בשאלות עקרוניות, מוסריות ופילוסופיות ביחס לתרבות, לחברה ולפרטים השונים המאכלסים אותה, תוך שהן מתייחסות לערכים נורמטיביים לכאורה של מותר/אסור או של ראוי/לא ראוי ומאתגרות את בחינת קווי הגבול האסתטיים-מוסריים של של הצופה.
הסצנות המתגלות בעבודות טורדות, נוראיות ויפות כאחד, מתעתעות בין דמיון למציאות, בין פריצות לתמימות, ומעוררות רתיעה, משיכה והתפעלות בעת ובעונה אחת.

העבודה Don ' t Let The T-Rex Get The Children

(1999, 1.30 דק') נפתחת בתצלום תקריב חלקי של פניו המוארות של ילד צעיר המביט בסוג של פליאה או השתאות אל עבר המצלמה. בתנועה איטית וארוכה מתרחקת המצלמה ומרחיבה את מסגרת התמונה, תוך שהיא מתעכבת על עיניו של הילד ועל הבעת פניו שהנה ספק חיוך ספק התפרקות רגשית חסרת שליטה או עכבה.
עם התרחקותה המתמשכת של המצלמה, נחשף אט אט גם גופו של הילד, המתגלה כיושב בישיבת כריעה על קרקעית תא מרופד כשהוא קשור בכתונת משוגעים ירקרקה. ככל שמתרחקת המצלמה ומתברר עומקו של התא, וצחוקו האילם של הילד ממשיך להיראות אך לא להשמע, הופכת התמונה מבעיתה באופן הקשה להכלה.
כותרת העבודה, המרמזת על מאבקו של היחיד אל מול מנגנון השליטה החיצוני, יהא זה המנגנון הרפואי, החברתי, האינטלקטואלי או הרגשי, מופנית החוצה בכעין קריאה פתוחה, קריאה ההופכת את הצופה בעבודה, לשותף במאבק או שותף לעבירה.

בעבודה Aeroplane

(2000, 4.10 דק') נראה מטוס ריסוס לא גדול החוצה את המסך שוב ושוב, מתקרב ומתרחק, נוסק וכמעט מתרסק, נעלם מן המסך ומופיע כהרף עין שוב, תוך שהוא מבצע סדרה של תרגילי תעופה בלתי נהירים. שובל העשן הלבן הנותר מאחוריו מצטבר והולך לכדי צורה לכידה של אות ועוד אות, עד שבסופו של דבר נגלית על המסך המילה KILL פרושה אלכסונית על פני השמיים, חותכת את האוויר מבחינת חדות הצהרתה, ומיד מתפוגגת ונעלמת לאובך דק מבחינת חומריותה.
הפעולה הנגלית הנה מפגן ראווה משונה השואל את טכניקת הפעולה שלו משדות שיח ופעולה שונים, בהם השדה החקלאי, הצבאי או הלאומי.

בעבודה Playground

(2001, 3.49 דק') נראה מבנה כנסייה בעל חזות פשוטה ונזירית הנדמה כנטוע באמצע נוף שומם למדי. אל מול מבנה זה משחק נער צעיר בכדור אותו הוא בועט אל עבר קיר הכנסייה פעם אחר פעם. הלמות הכדור על קיר המבנה נשמעת היטב אולם הכדור עצמו אינו נראה. שוב ושוב מזדעזע ומתנודד מבנה הכנסייה מכוח חבטת הכדור על צלעו, אלם נותר עומד על תילו.
העבודה מתארת באופן מטאפורי רב יופי ועוצמה את מאבק הכוחות המתמשך בין יסודות שונים המרכיבים את הסדר החברתי המוכר: דת, ספורט, תרבות עכשווית, מסורת, נעורים ועוד, ובוחנת את היחס בין מבנים חברתיים, תרבותיים ודתיים אלו לבין כוחו של היחיד למרוד, לשנות או לקבל אותם, ובכך להתקבל למסגרתם.

 

 



 
Maria Marshall

Video Zone II

The Herzliya Museum of Contemporary Art

English Text
Hebrew Text