חולמת על יוג'ניה

 נגה ענבר

החללית, תל אביב

אוקטובר, 2010

תערוכתה של נגה ענבר בחללית כוללת שני חלקים משלימים.
בחלל האחד מוצגת סדרה של ארבעים רישומים שנעשו בעיפרון על נייר דק, מצהיב, אשר שוליו פרומים. בכל אחד מן הרישומים נראה דיוקן אישה, וכן חותמת של מספר סידורי, שכמו צורב ומכתים את הדיוקן. הרישומים נעשו על בסיס סדרת תצלומי דיוקן המהווה תיעוד של אסירות באוסטרליה מתחילת המאה ה- 20, סדרה שענבר מצאה באחד מן השיטוטים הרבים שלה בארכיונים, שיטוטים הנעשים ברשת, בספריות או בשווקים ומלווים את עבודתה באופן סדיר.

העבודה מעלה על הדעת אסופות דיוקנאות מסוגים והקשרים שונים, בהם מקבצי קלסתרונים של המשטרה, מקבצי דיוקנאות של חיילים, דימויים המשמשים למבחני אישיות שונים, ספרי פיזיונומיה מוקדמים ועוד ועוד. עם זאת, התבוננות בריכוז הרישומים מעלה תחושה לא נוחה. משהו לא נעים אך לא ברור עולה מקווי הרישום המעט נוקשים, מהבעות פניהן של הנשים, מחוסר הסימטריה של התווים, ממקבץ המבטים. המספרים הסידוריים הכמעט עוקבים מעצימים את ממד אי הנוחות, ומעידים על הכפפה כלשהי של הדמויות, או של הדיוקנאות, לסמכות של מבט חיצוני ; מבט שבהכרח הנו בורר, מקטלג וממיין.

לנושא המיון והקטלוג באמנות העכשווית אינספור תקדימים בהם פרוייקטים מוקדמים ומוכרים דוגמת הפרוייקט הצילומי המקיף של בני הזוג בכר, או מקבצי העבודות הנושאיים של גרהרד ריכטר, הקשורים קשר הדוק לאופן בו אוספת ענבר דימויים ובונה סדרות (רישומים של בתי משוגעים, דימויים של נשים ציידות, פתקי אזהרה שהושלכו ממטוסים ועוד ועוד). מעבר לכך ניתן לציין באופן ספציפי יותר גם את עבודתה המתמשכת של מיכל היימן, ובעיקר את הפרוייקט האחרון שלה Heiman Test, Experimental Diagnostics of Affinities, 2010(1) המבוסס על מבחן סונדי להערכת אישיות(2) , אך עושה שימוש בדימויים חלופיים המעמידים באור מרתק וביקורתי מושגי יסוד מתחום הפסיכולואנליזה, הפסיכיאטריה, הגניאולוגיה והפילוסופיה, מחד, ומשדה האמנות והתרבות החזותית, מאידך, או את העבודה Queen and Country של סטיב מקווין (Steve Mcqueen ), אשר בשנת 2007, ארבע שנים לאחר ששימש לזמן קצר כאמן מלחמה רשמי בעיראק, יצר פרויקט שמטרתו הסופית היא להביא לכך שדיוקנו של כל חייל בצבא הבריטי שנהרג בעיראק יוצג על בול דואר(3).

אולם במקרה של ענבר המספרים המופיעים על גבי העבודות אינם קשורים במקור התצלומים, בזהות המצולמות, אלא הוטבעו על הניירות מלכתחילה, במקום ובזמן אחר, עוד בטרם נבחרו אלו לביצוע פעולת הרישום ומימוש העבודה. תעתוע זה משקף נאמנה את משחקה של ענבר בתבניות של כוח ושל הסדרה, נושא הבא לידי ביטוי גם בחלקה השני של התערוכה.

בחלק זה, מוצגת קבוצת אובייקטים המתאפיינת בכך שבכולם הן המצע והן הפעולה האמנותית אשר בוצעה עליו קשורים בחומרים ובתהליכים של תיעוד ושל שימור, כמו מבקשים לגעת באופן פיזי, מוחשי, במושג הזיכרון, ולבחון את האופן בו הוא מיוצר. בין האובייקטים תיקיית ארכיב עליה מופיע רישום דיוקן נוסף, זכוכית מגדילה האוחזת בחובה שני סכיני גילוח המונחים בהצלבה, מערך הנדמה כמגדל קלפים אך מתברר כעשוי מכרטיסי ביקור תקופתיים (card de visit , מן הסוג שהיה נהוג במאה ה-19), קונסטרוקציית ניר ועליה דימוי מאוייר שהועתק מחוברת הדרכה להגנה עצמית לנערות ולנשים, ועוד.

פעולתה של ענבר על האובייקטים הקיימים כמו מחצינה את פנימיותם, אך למעשה מסתירה את ליבתם. עבודתה עושה שימוש בטווח רחב של דימויים ושל אובייקטים קיימים, כאשר במהלך הפעולה האמנותית בהם היא מסבכת את אשר הם מייצגים ומטעינה אותם ברובדי משמעות נוספים, חדשים. למרות שגם האובייקטים המוצגים בחלל זה נשענים, למראית עין לפחות, על מנגנונים שונים של מיון ושל קטלוג, הרי שבפועל הם מעמתים את הזהות הספציפית, הפרטיקולרית, הנראית לעין בכרטיסי הביקור או ברישומי ותצלומי הדיוקן, למשל, אל מול מסמנים כלליים של זהות מגדרית ושל אלימות הבאים לידי ביטוי באיור טכניקת ההגנה העצמית, בתמונת הציד, בנרתיק האקדח או בצמד האלות. במובן זה, מעבר לסוגיות המיון והקטלוג, בהם נוגעת עבודתה באופן ישיר, בוחנת ענבר בעבודתה גם סוגים שונים של תבניות של כוח, של סמכות, של הסדרה, ומבצעת פרובלמטיזציה של הגבול הנזיל בין אלו לבין מנגנונים של אלימות. בתוך כך, נוצר בעבודות מאבק בין כוחות מנוגדים, המצוי באיזון זמני, עדין.

דמותה של יוג'ניה פאלני (Eugenia Falleni, c.1875-1938 )(4) , אחת האסירות המופיעה בסדרת הדיוקנאות, כמו מרחפת מעל רוח התערוכה כולה. פאלני, אשר חייתה באוסטרליה בתחילת המאה שעברה, החליפה במהלך השנים זהויות שמיות ומגדריות, ואימצה בין היתר את השם הארי ליאו קרופורד (Harry Leo Crawford ). בשנת 1913 נשא  קרופורד לאישה את אנני בירקט (Annie Birkett ), אלמנה, שלפי דיווחי העיתונות מן התקופה לא עמדה על מורכבות הזהות המינית והמגדרית של בן זוגה. ב- 1917 הואשם קרופורד ברצח בירקט. ב- 1920, בסוף משפט ארוך ומתוקשר בו נדונה בהרחבה סוגיית הזהות של פאלני ובמסגרתו טענה לחפותה, נמצאה אשמה ונידונה למוות. בסופו של דבר לא מומש גזר הדין ובשנת 1931 שוחררה פאלני מן הכלא.

סיפורה של פאלני כמו גם האובייקטים השונים המופיעים בתערוכה נוגעים כולם לסוגיית הפרפורמטיביות של הזהות. הזהות המגדרית הנה, כידוע, שדה רחב של פרקטיקות פרפורמטיביות העשויות להתפתח, להשתנות ולהתחלף, תוך שהן מאמצות, דוחות או מכליאות מודלים קיימים של זהות בחברה. נשיות, כותבת ג'ודית באטלר (Judith Butler ) בחיבורה קוויר באופן ביקורתי (Critically Queer, 1993 ), "היא, לפיכך, לא תוצר של בחירה אלא ציטוט כפוי של נורמה, שההיסטוריות המורכבת שלה אינה ניתנת להפרדה מיחסים של משטור, הסדרה, ענישה". ואכן, ללא כל קשר לשאלת האשמה ברצח בו הואשמה, נענשה פאלני, כמו נשים רבות אחרות לאורך ההיסטוריה, בראש ובראשונה, על עצם התנגדותה לנורמה, להכפפה (ענישה שהתחוללה במרחב הציבורי ובאה לידי ביטוי בהתייחסויות להן זכתה מן העיתונות, למשל).

בעולם המושגים של התקופה, בו מושג הטרנסג'נדר טרם עלה מבחינת הלגיטימציה התרבותית או השפה, הוכרה פאלני כאישה. מאחר ונמצאה אשמה ברצח האישה עמה חייתה, הרי שבאופן ציבורי נתפשה כלסבית וכרוצחת. דמות הלסבית הפסיכוטית והרצחנית הנה דמות החוזרת ומופיעה בספרות ובקולנוע של תחילת המאה ה- 20, כפי שמיטיבה לתאר ולנתח כריסטין קופמן (Christine E. Coffman ) בספרה  תשוקות מטורפות, לסביות ופסיכוזה בספרות ובקולנוע (Insane Passions, Lesbianism and Psychosis in Literature and Film, 2006 ). תיאור המבנה הנפשי של דמות הלסבית הפסיכוטית והרצחנית בתוצרים אלו נשען באופן עמוק ולא תמיד מודע על מיזוגניה, דעות קדומות, ותיאוריות פסיכואנליטיות שהתפתחו באותה תקופה, כשהאבחנה בין אלו אינה תמיד חדה. למעשה מתבסס התיאור הנפשי על הטענה ששורשי הפסיכוזה הנם בהומוסקסואליות מודחקת, טענה שלא רק יוצרת זיהוי בין ההעדפה המגדרית לבין הפסיכוזה, אלא גם מצב בו האחת, כמו האחרת, מסמנת בעצם את גבול הנורמה החברתית. גבול אותו מבקשת ענבר, פעם אחר פעם ובמגוון אופנים, לפרק ולבחון בעבודתה.

----

נגה ענבר הנה אמנית צעירה אשר סיימה לא מכבר בהצטיינות את לימודי התואר הראשון באקדמיה לאמנות במילאנו. הציגה שתי תערוכות יחיד במילאנו והשתתפה במספר רב של תערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. במקביל לפעילותה האמנותית ענבר יזמה וניהלה את פסטיבל Mother למוזיקה ואמנות נשים. הפסטיבל הראשון התקיים בארץ בשנת 2009 והשני בלונדון בשנת 2010.
www.motherfestival.com


(1) הפרוייקט מוצג בימים אלו במסגרת התערוכהThe Politics of Collecting - The Collecting of Politics במוזיאון Van Abbemuseum בהולנד.

(2) מבחן סונדי הנו כלי אבחון חזותי המושתת על 48 תצלומי דיוקנאות של דמויות שאובחנו והוגדרו כסובלות ממחלות נפש שונות, בהן הומוסקסואליות, סאדיזם, מאניה דיפרסיה, סכיזופרניה ועוד. המבחן נוצר על ידי הפסיכיאטר היהודי ממוצא הונגרי, ליפולד סונדי (מרץ 1893- ינואר 1986).

(3) מאחר שהדואר המלכותי הבריטי לא הסכים לרעיון, היצירה קיימת כעת כמיצב ובו סטנד בעל לוחות נשלפים החושפים גיליונות של בולים, והוצגה בגלריית הדיוקנאות הלאומית בלונדון בחודש מארס השנה.

(4) סיפורה האישי של פאלני היה גם חלק מתערוכה בשם "פאם פאטאל, האישה הפושעת" (Femme Fatale, the Female Criminal ) אשר הוצגה לאחרונה במוזיאון לקרימינולוגיה בסידני, אוסטרליה.

 

 

 

 
Noga Inbar

I dream of Eugenia

Halalit Gallery at Hayarkon 70, Tel Aviv

Hebrew Text