אורית סימן טוב

ברלין

גלריה קמרה אובסקורה, תל אביב

פברואר 1999

ברלין. העיר המיתית שלאחר מלחמת העולם השנייה היוותה, במשך שנים, את סמל החלוקה בין מזרח למערב. העיר אשר בימים אלו, עשר שנים לאחר איחוד גרמניה, על סף סיום המילניום, עתידה לשוב ולהיות בירת גרמניה המאוחדת. העיר אשר מהווה היום, הלכה למעשה, את אתר הבנייה הפעיל הגדול והאינטנסיבי ביותר בעולם.

תערוכתה של אורית סימן טוב מסכמת תקופה של כשנה בה שהתה בברלין ועבדה על פרוייקט צילומי מקיף. ברלין, כפי שעולה מסדרת התצלומים בתערוכה, הינה עיר בתהליך של התחדשות. עיר של עגורנים, פיגומים, בורות חלולים ושלדי מבנים. עיר של תנופת בנייה מטורפת, אבל גם, של ריקנות אנושית מצמררת. קשה לחלץ מתוך התצלומים את זכרה המיתי של אותה בירה נערצת, של אותה עיר מלאת חיוניות פרו-תרבותית לוחמת ומתעקשת. ברלין, שהיתה מרכז בלתי מעורער של אוונגרד פוליטי תרבותי דווקא בימי מצוקתה, בימי חלוקתה, נראית בתצלומים שבתערוכה מפוררת, מבולבלת, לא ברורה.

סדרת התצלומים מתמקדת, כאמור, בתהליך הבנייה המואץ של העיר, ומצולמת כולה מתוך ה - S Bahn - רכבת העילית היחודית של העיר. המבט הצילומי אותו מפעילה סימן טוב, משלב תיעוד של אחד המהלכים המשמעותיים של תקופתנו מבחינה היסטורית-פוליטית, ונקיטת עמדה סובייקטיבית ואמביבלנטית ביחס למהלך זה. כתמים שחורים, שריטות, מדבקות וטשטוש הנגרם בשל תנועה, נראים במבט ראשון כאילו היו הפרעות טכניות, אולי אפילו טעויות. אולם מבט נוסף, מצטבר על הסדרה, חושף הפרעות אלו כמייצרות את הסדרה ונחוצות לקריאתה.

המיתיות הרוויה של העיר, של בניניה, של הריסותיה, של השפעותיה, מופחתת בעבודתה של סימן טוב לכדי רקע, שוליים, עילה. את קדמת הפריים, תופסים תהליכי הפיתוח והבנייה העכשוויים, אולם גם זאת רק לכאורה. למעשה, מפרק מבטה של סימן טוב את ההתרחשות בתצלומים, את אותה פרוגרסיביות אידיאולוגית טעונה שהם מייצגים. מפרק על ידי החציצה, החסימה. ההחסרה. קטעים שלמים של המבט אינם מתאפשרים, מוחלפים ומומרים, הופכים לכתם, להפרעה, לחור שחור של זיכרון, של תודעה. לחור תולעת של הוויה.

המשמעות ההיסטורית העמוקה הגלומה בעבודתה של סימן טוב, נבנית דווקא מתוך אותם כתמים שחורים, אותן הפרעות של ראייה, באופן בו החלקים החסרים של התמונה, הם בעצם, עיקרה.

אורית סימן טוב, כיהודיה ישראלית בברלין, איננה יכולה לצלם את תהליך הבנייה של העיר כתהליך פרוגרסיבי טבעי ופשוט. עבודתה כמו מערבלת את מהלך הזמן ההיסטורי. מונעת את רציפותו המדומה (חיבור התקופות השונות לכדי מהות המשכית אחת תוך ניסיון להתעלם מכל מה שארע בתווך), מחד, מייצרת וכופה את נוכחותו (כופה את הזיכרון, את הידיעה), מאידך.

אסטרטגית הצילום בה נוקטת סימן טוב, מקפלת בתוכה את מורכבות שאלת המיקום ההסטורי, הפוליטי והפרטי שלה עצמה. היא בוחרת למקם עצמה בעמדה חיצונית להתרחשויות המצולמות, בתוך רכבת סגורה, חולפת, עוברת, מתרחקת. זוהי עמדת תצפית ניידת, המאפשרת רק התבוננות מבעד. מבעד לזכוכית, אבל גם, ובעיקר, מבעד לזיכרון.

רגעים חולפים ומתחלפים, חלון רודף חלון, תמונה מוחקת תמונה, וכתם שחור גדול נותר בתודעה.

 

 

 
Orit Siman Tov

Berlin

Camera Obscura Gallery
Tel Aviv
 
Hebrew Text