רועי קופר

אתרי היעלמות

נובמבר 1998

מסתור דעת: לא לזכור \ כמו לא לדעת \ לשכוח \ לשכוח את הדחף \ ואת הסיבה לדחף

(רועי קופר, 1987)

ספינה גדולה, כבדה, יצוקה בלב ים. אינה צפה, אינה שטה, כוחות סותרים מושכים בה.

והתצלום כולו, נקודות, כתמים, שברים. דימוי המתפורר מתוך עצמו. בתצלום אחר, נראות דמויות מעורפלות, מופיעות ונטמעות, כמו נובעות מתוך עולם אחר, רחוק, דחוס ומרוכז בתוך עצמו.

אתרי היעלמות , גוף עבודות צילום שיצר רועי קופר בין השנים 1992-1995, הינו גוף עבודות לירי, מופנם ומרוחק, אשר אינו מעניק עצמו בקלות לפרשנות. הדימויים בגוף עבודות זה חומקים מהגדרה, מייצוב של משמעות מסויימת, יחידה. בכולם בולטת עוצמה פרדוקסאלית של קיום ואי קיום מהותיים, קיצוניים. עוצמה הנובעת מתוך תנועה מתמדת, מחליקה, נוזלת, בין שחור ללבן, בין קונטרסט לאובך, בין הגדרת קווי מתאר וזיהויים, לבין טשטוש, העלמה ומחיקה.

תעתוע, מתח, אי בהירות, אינטימיות, זרות וניכור מפכים בסצנות בתמהיל אחד, שקוף וסוער, ומייצרים סיטואציה של מסע משונה שאין בו כל מתח בין ריחוף לבין התבוססות, בין התעלות לבין שקיעה.

ניתן לאמר כי העבודות מייצרות תבנית של התמכרות. התמכרות לחיפוש הבלתי נלאה אחר דימוי קוהרנטי, לכיד, מוכר, אך לעולם, בד בבד, גם לניסיון המתמשך לברוח ממנו, מן המשמעות המיידית הגלומה בו, ולחמוק לעולמות אחרים, בלתי מוגדרים, לא מילוליים, הלופתים בעוצמתם החושית. לופתים ואינם מרפים.

תחילתה של העבודה, בדימויים אשר צילם קופר במקומות שונים בארץ במצלמת וידאו או במצלמות "צעצוע" בעלות נגטיב קטן יחסית. תהליך העבודה כלל הדפסה ראשונית של הדימויים, הפרדה של נייר ההדפסה לשכבותיו ושמירה על חלק האמולסיה בלבד, הדפסת מגע מחלק זה ליצירת נגטיב חדש, והדפסה מחודשת מתוכו. כך שוב ושוב, כשבכל פעם נמחים ונעלמים פרטים וחלקים מן הדימוי המקורי, עד להתפוררותו המלאה. נוסף על כך, לאחר בחירת ההדפסה הרצויה, השמדה של שאר ההדפסות ובדרך כלל גם של הנגטיב המקורי.

אין ספק כי עבודותיו של קופר, עוסקות באופן כלשהו, בלתי ישיר, בזיכרון. בקיטועו, בעירפולו, בתעתוע הממכר שבו. כמו מנסות להתמודד עם מהות המילה, זיכרון, לא כמונח או כמושג תיאורטי, אלא כמהות קיימת, מוחשית, אף אם אמורפית וחמקמקה במימד הפיזי שלה, כמהות הקיומית עצמה. אולם יחד עם זאת, המהלך המושגי שיוצר קופר באמצעות רצף הפעולות המורכב שתואר לעיל, מהווה הסטה עקרונית של מרכז הכובד של החשיבה הצילומית המסורתית, זו המייחסת חשיבות מכרעת לערכים אינדקסאליים מחד, ולאפשרות שכפולם מאידך. מהלך מושגי המלווה גם בריאקציה חושית-רגשית שכן הויתור על האופציה ליצירת דימויים זהים, משוכפלים, מעצים את תחושת החד פעמיות של כל דימוי ודימוי ואת תחושת האובדן הפוטנציאלית שלו.

החומריות הנוצרת בתהליך עיבוד הדימויים, מעלה בהרבה מן העבודות אסוסיאציות של זמן ושל מרחב ושל עומק לא מוגדרים. אסוסיאציות הקשורות בזיכרון הפרטי של קופר, זיכרון של ילד המחפש את אביו מול הים, מאחורי הבית, אולי בין העצים. מבחינה זו, ניתן לאמר שהעבודות לא רק עוסקות בזיכרון, הן גם נובעות ממנו. אולם קופר אינו מועד למלכודות סנטימנטליות. הוא משכיל לשמר את המתח בין חוסר החשיבות העקרוני של ההתרחשות בתצלומים, לבין החשיבות הספציפית העשויה להיות מחוברת לזיכרון אישי, ובכך מאפשר את קיום יחסי הגומלין המרתקים בין הפרטי והכללי, החוויתי והשכלתני, תוך שבירת ההבחנה הדיכוטומית הגורפת ביניהם.

אתרי היעלמות. אתרים בהם היש הופך לאין. לריק. אתרים בהם דבר אינו מוגדר, אינו ודאי, לבד מאי הודאות עצמה.

 

 

 
Roi Kuper

Vanishing Zones


 
Hebrew Text