רונה יפמן

ארנב על הגג

גלריה בורוכוב, תל אביב

דצמבר 1999

"ארנב על הגג" הינה תערוכת היחיד הראשונה של רונה יפמן, 27, בוגרת בצלאל, 99.
התערוכה, הבנויה כמיצב שהותאם לחלל הגלריה, מכילה בעיקר תצלומים המאוכלסים בדמויות שונות, רובן ככולן צעירות. דמויות אשר הדומה הזהה והשונה בהן אינו תמיד מובחן, ואשר מהדהדות זו את זו ברזונאנס בלתי נגמר. ילד וילד. ילדה וילד. ילד ילדה. ארנב על הגג.
תצלומים בהם כפילויות של זהות הנדמות ודאיות במבט חטוף, מתבררות שגויות באמצעות ניואנסים של שפת הגוף. תצלומים בהם מיניות מודחקת מדוכאת או מתפרצת, מובילה לעיבוד ולאיבוד של הגדרות הג'נדר המקובלות.
עבודתה של יפמן הינה תיעודית ובדיונית בה בשעה. היא נוגעת בריאליה כמו גם בפנטזיה, מתנודדת בין תקווה לבין קריסה, ומייצרת סיטואציה היברידית לא ברורה.
לכאורה, ניתן לקרוא את התצלומים מתוך עמדה מחויכת, משתובבת, מתגרה. אולם ככל שמתארכת הצפייה בעבודה, מתגבשת התובנה כי תצלומיה של יפמן מהווים כעין נשאים של פוטנציאל נאראטיבי מטריד. פוטנציאל אשר כמו מוחק את גבולות היותם תצלומים יחידאיים, בודדים, דוממים, שוזר אותם לכדי סיפור מסגרת עוכר, ומסכל כל ניסיון לפרשנות פשוטה או נעימה. עבודת הוידאו, לעומתם, בנויה משוט אחד המתוח עד לעצירת התקדמותו כמעט, ומהווה כעין קצה נגדי של דיכוטומיה שכווצה, איבדה צורה, אך עדיין נתונה בתוך אותה מסגרת עכורה. בעבודה נראות שתי ילדות עומדות, מושהות, מעט מטושטשות, כאשר תנועת המצלמה והאטת ההקרנה יוצרות תחושה סוריאליסטית, הזויה, פתוחה.
אולם, גם אם לכאורה מתקיימת תחושת חופש ומרחב בתערוכה, הרי שהמרחבים הפיזיים המשונים בהם נתונות הדמויות, כמו גם שפת הגוף המקופלת לה הן משועבדות, מייצרים סיטואציה לחוצה, מעיקה וחנוקה.
הכמיהה לביטוי אישי, השאיפה להגדרה עצמית, ההעזה לחקור ולברר את גבולות האני, את גבולותיו של האחר, ואת מה שמפריד ביניהם - אם אכן קיים חלל נייטראלי מעין זה - מתבררת בעבודתה של יפמן כקריאה לא רצונית למלחמה מול החברה, מלחמה בה הסובייקט עצמו מוקע. הסובייקט, האינדיבידואל, מיוצג בעבודה כאתר בו מתחולל הפשע בכל פעם ופעם מחדש, והתצלומים כמו מהווים עדות אילמת, עקבה, לאלימותה הדוחקת, הדוחסת, הגורסת, של החברה.

 

 

 
Rona Yefman

Bunny on the ruff

Borochov Gallery
Tel Aviv

 
Hebrew Text