חלל בתוך מרחב

מיכל היימן, אליס קלינגמן, אפרת שלם

גלריה קמרה אובסקורה, תל אביב

דצמבר 1998

אחת מכל שלוש נשים בישראל עוברת תקיפה מינית בשלב זה או אחר בחייה. אחת מכל שבע, היא נפגעת אלימות בסביבה הביתית. אלימות נגד נשים הינה תופעה קיימת, אשר חרף הדימוי הציבורי שלה כבעיה אזוטרית, תלויה מעמדית ותרבותית, מאפיינת, הלכה למעשה, את כל שכבות החברה. אלימות נגד נשים, על שלל הופעותיה והשלכותיה, הינה תופעה נוכחת, גורפת, ניתן לומר, שלטת.

"חלל בתוך מרחב" , היא תערוכה קבוצתית העוסקת בשאלת מעמדו של הגוף הנשי הציבורי.

ביחס למספר תערוכות שנערכו בגלריה בעונה שעברה, ואשר עסקו בגוף הנשי הפרטי, בקול הדובר שלו ובאפשרויות הייצוג והפעולה שלו, הרי שבתערוכה זו מתקיים המעבר לעיסוק בגוף הנשי הציבורי, ובעיקר, בסיטואצית המוות בתוכה הוא מקובע.

שם התערוכה, מרמז על המקום אותו תופס הגוף הנשי הציבורי - מקום תחום, מוגדר ומופרד בתוך הספירה הציבורית הכללית. תיחום אשר עשוי, כמובן, לבוא לידי ביטוי באופנים שונים, מוחשיים ומופשטים, פיזיים ונפשיים, חשופים ומוטמעים. אולם מעבר לכך, נגזר שם התערוכה גם מכפל הלשון של המילה חלל, המרמזת אמנם להגדרת מרחב מסוים, אבל בה בשעה, משמשת גם להגדרת הגוף המת. הרווח. הריק.

החלל שאינו קיים.

בתערוכה משתתפות שלוש אמניות, אשר אופני עבודתן שונים בתכלית, ומתניידים מן המושגי אל התיעודי, מן המופשט אל הקונקרטי, ובחזרה.

בסדרת העבודות של מיכל היימן , נראות נשים שוכבות. הן שוכבות על מיטה, על ספה, תחומות ומקובעות לתוך מצב פאסיבי של חוסר אונים ושל המתנה. מצב ביתי, אופקי, אשר סטריאוטיפית מוגדר כנשי, ואשר פיזית, מייצר סיטואציה של תלות, של חולשה ושל מניעה.

ניתן לומר כי מצב השכיבה עולה מן הסדרה כמאפיין חזותי של אותה הבנייה חברתית היוצקת את הגוף הנשי אל תוך החלל הביתי, ומתגלה כמצב בו מנושל הגוף הנשי מגופניותו, עצור מפעולה, מעשייה, ממימוש, כמעט גם מתשוקה.

סדרת העבודות מורכבת מתצלומי ארכיון בהם עושה היימן שימוש מנותב, תוך שהיא מעניקה להם מעמד מחודש, ומוחתמת בחלקה בכותרות "צלם לא ידוע" ו- " unable to sign ". כותרות הממקמות מושגית ואידיאולוגית את עמדתה הן ביחס למושאי התצלומים, והן ביחס למעמדם הראשוני וכביכול טבעי בתרבות.

עבודתה של אליס קלינגמן, מתמקדת כולה באזור הזנות בתל ברוך. במהלך השנה האחרונה, צילמה קלינגמן באזור זה עשרות שעות של וידאו ראשוני, כמעט בלתי מתווך, ולאחר מכן, הקפיאה רגעים מסוימים מתוכו בתצלומי סטילס. תצלומים בהם הופך אזור הזנות בתל ברוך לחלל בועתי תחום בתוך מרחב ציבורי לכאורה בלתי קיים. חלל מבותק, הזוי, עתידני ברובד החזותי, קשה ותובעני ברובד הממשי. חלל המפיל חלל את הדמויות המצויות בו.

עבודתה של קלינגמן, מהווה שילוב של תיעוד ושל מעקב, של ריאליזם ושל פנטזיה. באמצעים צילומיים מובהקים כגון מסגור, קיטוע ועריכה, היא יוצרת בנייה חדשה של נוף ושל מרחב, אולם אף כי הדמויות מתחלפות והתמונה משתנה, הרי שהסיטואציה חוזרת על עצמה ונותרת סטטית במהותה.

סדרת התצלומים של אפרת שלם , מציגה אתרים שונים של אלימות. אתרים בהם בוצעו פשעים או נמצאו גופות נשים. בתוך הסדרה שתולים גם תצלומים של אתרים בהם הפשע מצוי, עדיין, בגדר פוטנציאל, אולם האבחנה בין האתרים השונים אינה שקופה. כל האתרים מרוקנים מאדם, ובאמצעותם, מציעה שלם דרך התבוננות אחרת על אתרים של אלימות בפרט, ועל מושג האלימות בכלל. היא מובילה את הצופה לתובנה כי האלימות, במצבה הגולמי, מצויה בכל מקום, בכל פינה. מתחת לשקט, בתוך השלווה, רוחשת אלימות לא מקרית, לא יצרית. אלימות יבשה, שטוחה, איומה.

ב- 25 לנובמבר, צוין היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים.

התערוכה, "חלל בתוך מרחב", מוקדשת לכל אותן נשים אשר נפגעו במאבק על זכותן הבסיסית להגדרה עצמית ולקיום אוטונומי טבעי, וכמובן, לכל אלו הממשיכות להיאבק, יום יום, שעה שעה. הפוליטי הוא אישי, הסטטיסטיקה היא את, אתה ואני.

אלנה שור, בת 38, אם לשלושה, נחנקה למוות בידי בעלה, מעלות, 13.1.98 .

סימה גנסיה, בת 33, נורתה למוות על ידי מחזר שנענה בסירוב, בית שאן, 20.1.98 .

סמיעה אל קוראן, בת 16, נחנקה למוות על ידי בן דודה, שלאחר מכן הצית את הגופה, כסייפה, 15.2.98 .

נועה אייל, בת 17, נמצאה כשגולגולתה מרוצצת באבן, ירושלים, 23.2.98 .

רויטל אמזלג, בת 23, נדקרה למוות באולר בידי בעלה, חיפה, 10.3.98 .

אילה דמתי הופטמן, בת 38, נרצחה בידי בעלה שרוצץ את גולגולתה בפטיש, חולון, 20.3.98 .

סימה מזייד, בת 30, אם לחמישה, נעלמה מביתה באורח מסתורי. בעלה וחיו חשודים ברציחתה. ירושלים, אפריל 1998.

בלה וירסטה, בת 31, נרצחה על ידי בן זוגה בעקבות סכסוך כספי, נשר, 5.4.98 .

מיטל חטיב, בת 17, נרצחה בידי בני משפחתה, עין אל אסד, 6.4.98 .

ימית רגב, בת 23, נאנסה ונרצחה על ידי שני גברים, מתה ממכות ומחנק במהלך האונס. קיבוץ נען, 11.4.98 .

צ'ימן ישייב, בת 59, נרצחה בדירתה, אור עקיבא, 15.4.98 .

גרציה ברדה, בת 37, נרצחה על די בן זוגה בדקירות סכין לעיני הילדים, חדרה, 14.5.98 .

אלה משצ'ריאקוב, בת 32, נרצחה על ידי בן זוגה בחודש השמיני להריונה, באר שבע, 13.6.98 .

סברין תייסיר, בת 5, נרצחה על ידי נערים, כפר מאכר, 21.6.98 .

פלורה יוסיפוב, בת 23, אם לשניים, נרצחה על ידי גיסתה, אור עקיבא, 2.7.98 .

עליזה כהן, בת 14, נרצחה בדקירות סכין על ידי דודה, מגדל העמק, 9.7.98 .

מרים זבאדה, בת 34, נרצחה על ידי גרושה לעיני בנה בן החמש, לוד, 25.7.98 .

דליה נחשון, בת 36, נרצחה בידי אחיה, חולה נפש ששוחרר, פתח תקווה, 30.7.98 .

חדיג'ה אל מוגרבי, בת 16, נורתה על ידי אחיה בשנתה, ג'ואריש, 1.8.98 .

לילה קייס, בת 28, נרצחה בחניקה במיטתה, בית ג'אן, 18.8.98 .

נירית דגן, בת 25, נורתה בשנתה על ידי חברה סלמן אבו-רביע, תל אביב, 27.8.98 .

רינה סלומון, בת 42, אם לארבעה, נורתה באקדח על ידי בעלה, אשדוד, 4.9.98 .

מרים דפיני, בת 44, נרצחה בדקירות סכין על ידי פרודה שצו הרחקה עמד כנגדו, ראשון לציון, 4.10.98 .

 

 

 
Void Space

Camera Obscura Gallery
Tel Aviv


 
Hebrew Text